ח'ולוד ותמי כותבות

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שאנחנו חלשות מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלות עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו- שמפחיד אותנו יותר מכל.

אנחנו שואלות את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריקה, יפהפה, מוכשר ואהוב?

למען האמת  - איזו זכות יש לך לא להיות?

אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון.

ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים/ות, בלי מודע, רשות לאחרים/ות לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים/ות מהפחד".

דר' ונדאנה שיווה. (עומדת בראש תנועת האנטי גלובליזציה בהודו)

מאת –תמי שניידר וחולוד אדריס

ח'ולוד ותמי- פתיחת סמינר סטודנטים, דצמבר 2007

לאחר שנתיים וחצי של ניהול משותף בפועל החלטנו שהגיע הזמן לשתף אתכן בכמה דברים על דיאלוג ושיתוף בין נשים יהודיות ופלסטיניות כאחת. במסע שלנו יחד נשאנו על כתפינו בדרך המפותלת והלא קלה, את עול האחריות של הנהגת הארגון. מתוך אחריות הכרוכה בקשיים ובתלאות הובלנו למקום של הצלחות, פיתוח ויישום של החזון לבניית מציאות אחרת. בתוך התהליך הבנו שאנו חייבות להיות מלאות אמון ולדעת לסמוך אחת על השנייה. למדנו להעצים אחת את השנייה כשצריך, ולהתפעל וללמוד אחת מהשנייה, למדנו לבקר להקשיב לביקורת ולחפש את התרומה שבה.

שתינו באנו מרקעים שונים, אחת אשכנזייה והשנייה פלסטינית. אחת לא פגשה ערבים עד הצבא, והשנייה פגשה יהודים מילדותה. אחת לא הייתה חייבת ללמוד ערבית והשנייה מוכרחה ללמוד עברית, אבל שתינו הבאנו אג'נדה חדשה שצמחה אחרי אוקטובר 2000. אג'נדה שמבקשת להפסיק את שיחות הדיאלוג של האליטות הערביות והיהודיות. נמאס לנו מהגדרות ברורות לדיאלוג שיכול להתנהל בין קבוצות אליטיסטיות בחברה. שתינו באנו  ממקום מתלבט אבל מאמינות  בחזון. ידענו שיהיה קשה אבל לא תארנו לעצמנו עד כמה. ידענו שאנו נכנסות לזירה שכולם מחכים להגיד לנו "אמרנו לכם זה קשה ובלתי אפשרי", אבל למזלנו אנו עקשניות לא מוותרות על החזון ולא אחת על השנייה. לפני שנכנסנו לתפקיד סיכמנו בינינו שהדיאלוג הוא המטרה והעיקר. למזלנו שיש עוד הרבה אנשים מתוך מהפך תג'יר שליוו אותנו, דאגו לנו והציבו לנו מראה מול העיניים, עימתו אותנו עם העקרונות, ובעיקר עם המטרות והחזון שלנו. עם הרצון להצליח לבנות ביחד, חברה בה ניתן לבנות אלטרנטיבות לכיבוש ודיכוי, נשים פלסטיניות ונשים יהודיות מבלי לשכוח מאיפה באה כל אחת, מה הזהות שלה ומבלי לטשטש את הסכסוך ההיסטורי אלא להתגבר עליהם. לאחר  תהליך של שנתיים מצאנו ביחד, תושבות פלסטיניות ויהודיות, את האינטרסים סביבם אפשר להתאגד: חינוך ראוי לילדים בבית-הספר. זהו הנושא שמחבר בין כל התושבות, מסמינר לסמינר ומפגישה לפגישה הם באו לשמוע אחת את השנייה. כל אחת באה עם המטען החברתי והתאגדנו ביחד כדי לבנות וליצור את הסולידאריות, זו שתאפשר התארגנות משותפת ועזרה הדדית בשעת הדחק. התאגדות זו באה מתוך הבנה שאנו נאבקות  נגד אותו ממסד, נגד אותה מערכת, ונגד אותה תפיסת עולם, שרוצה להשליט עלינו את חוקי הג'ונגל. שנינו "עמים" הנאבקים על אותן זכויות ומתוך אותה תפיסת עולם הדורשת צדק חברתי, קיום בכבוד וחופש אמיתי של הזדמנויות. סביב תפיסת עולם זו, יכולנו לאגד סביבנו עוד קבוצות אינטרס דומות לנו, ורק כך נוכל להשיג את הכוח שיאפשר לנו לשנות את "המצב" לטובת כולנו. הגענו להבנה שכדי שנוכל לשנות אנו צריכות להסתכל בעין ביקורתית על החברה שלנו , ולהגיד איפה היא גזענית, מדכאת, לא סולידארית ולא שיתופית. לא ניתן לבנות שותפות וסולידאריות ממקום משחרר, אם כל אחת מאיתנו בתוך הקהילה שלה מדכאת קבוצות יותר מוחלשות, גילינו שברגע שאנו רואות את הנרדפות והדיכוי של הקבוצה המוחלשת בקהילה שאנו שייכות לה ופועלות לשינוי המציאות. אזי נבנית הסולידאריות עם האחר. זו שמאפשרת לשנות את מעגלי הדיכוי שלי ושלה. השותפות שאנו מחפשות הינה שותפות משחררת בתנאי שהיא מאפשרת עשייה ביחד בתוך החברה שלי ועם החברה האחרת השותפה. נוסף להתאגדות אנו רואות בתהליך שינוי תודעה ויצירת  מודעות טובה יותר של כל אדם למצבו, שלב חשוב המצייד אותנו בכלים למאבקנו על זכויותינו. שלב המשפר את הבנתנו בכל הנוגע למערכות החברתיות, הכלכליות והחינוכיות שבהן אנו חיות.

אנחנו רואות במודל של שיתוף וסולידאריות את הדרך האמיתית היחידה שבה נכון לפעול והיא מהווה מודל לכלל העובדות בארגון ולקהילות הפלסטיניות והיהודיות בהן אנו פועלות. אנו רואות שיותר ויותר ארגונים מחפשים להצטרף וללמוד מהמודל של השיתוף ומקוות שישמש מודל לחיקוי לארגונים חברתיים נוספים ואולי אף לחברה האזרחית בישראל. בעינינו זהו צעד חשוב נוסף בדרך אל חברה סולידארית  דמוקרטית, שוויונית וצודקת.